שורשי משפחת הובל/יובל

בסיס המשפחה בפולין,באזור גליציה.
המשפחה חייה שם שנים רבות,מקור היהודים שהגיעו לשם הינו מתקופת גירוש ספרד(1492).
תושבי גליציה אופיינו בחוכמה,חריצות וחוש הומור.
שם המשפחה הובל מקורו כנראה בשפה הגרמנית ופירשו כלי נגרות לחיתוך ועיבוד עצים.
סבא שלמה עיברת בהמשך את השם ליובל בהיותו קצין בצה"ל(ראו סבא וקריירתו הצבאית)
רובם היו דתיים ולבשו לבוש מסורתי-מעילים שחורים וקפוטות.
מקור החסידות הינו באזור גליציה והבסיס לצמיחת החסידות היה העוני והדלות של היהודים בתקופה זאת.
מייסד החסידות הוא ישראל בעל שם-טוב .
אני גאה לספר שאני נצר תשיעי לרבי אלימלך שהיה תלמידו הבכיר של הבעל שם טוב.
הרבי אלימלך נולד ב-1717 והיה מהמבססים העיקריים של החסידות המעשית והצדקית וספרו "נועם אלימלך" הוא אחד מהספרים שעליהם מבוסססת החסידות.
אני דור תשיעי לרבי אלימלך והמשפחה גאה בייחוס זה.
קישור לאתר המפר על רבי אלימלך ופועלו- http://www.mytzadik.com/tadik.asp?kever_id=181&safaid=6

אביו של סבא הוא סבא רבא מוניו(מנחם) שנולד ב-1906 בפולין.
מוניו גדל בעיר סטרי שבפולין היה בן למשפחה בת 10 ילדים,7 בנים ו-3 בנות.



פולין,1937,מוניו ולולה נישאים.

סבא מוניו היה חבר בתנועת "החלוץ הצעיר" עוד בעיר סטרי,ונמנה על חברי ההנהגה הפעילה של סניף החלוץ.

בסניף זה התכנסו מדי ערב צעירים יהודים רבים,ולמדו בערבים אלה את השפה העברית ואת ההיסטוריה היהודית.
בדרך זו הנוער רחש ידיעות בתחום החינוך הלאומי והתרבותי של היהדות הציונית.
נוער זה שאף לגאולה ולחיי עבודה בארץ ישראל ורובו הגדול עלה לישראל החל מ1922.
אביו של מוניו היה ישראל, הוא היה חייל בצבא האוסטרי.
אמו,רוזה,הייתה בתו של מיכלה שיינפלד שהיה נכדו של אריה לב שהיה נכדו של רבי אלימלך ומכאן הייחוס המשפחתי.
רוב המשפחה נספתה בשואה,ומתוך כל המשפחה שרדו רק 3 אחים בינהם מוניו,הוא שרד הודות לכך שהיה כאמור חלוץ ציוני בעוד החלק הדתי במשפחה חיכה בגולה למשיח ונספה בשואה.
סבא מוניו היה ציוני,עלה לישראל בשנת 1936 כחלוץ ושמר על אתרים שונים באזור חיפה ובנוסף לכך עבד בעבודות פיזיות רבות.
בשנת 1937 חזר לפולין לאהובתו לולה,שם התחתנו ועלו בצוותא לארץ למרות התנגדות משפחתה הודות לכך אף היא ניצלה מהנאצים,עם העלייה לישראל התיישבו בחיפה,הקימו משפחה,ונלדו להם 2 ילדים שלמה(סבי)ב1938 ואילנה בשנת 1940.


אמו של סבא,היא לולה(לאה) שנולדה בשנת 1910 בסטריי שבפולין למשפחת וייץ.
לולה הייתה בת למשפחה בת 5 אחים, 4 אחיות ואח אחד.
רק לולה ואחיה זלמן שרדו את השואה מכל המשפחה.
היא נחשבה לתמידה מבריקה וחכמה ונקראה "פרלה"-פנינת הצדפה.
אביה יעקב וייץ היה סוחר תבואה מכובד בעל אסם גדול והיא התגאתה בחוכמתו הרבה. כאשר היו שוטפנות או סופות במקומות שונים בעולם הוא היה מקבל החלטות למכור או לקנות תבואה בהיקפים גדולים וכך נערך לעתיד.
לולה כנערה עזרה לאביה במסחר ותבואה אך ליבה משך אותה לאומנות.
לולה,הייתה נערה שאפתנית ודעתנית ועמדה על רצנה ללמוד אומנות וציור וזו בניגוד לדעת ההורים שהיו מבית דתי.
היא למדה 3 שנים באקדמיה לציור שבפולין ואף התפרנסה ממכירת ציורים וכריות קטיפה מצוירות.
אחד מהציורים היפים האלה הוא פרח פעמונית סגול שצויר בצבעי שמן על קטיפה שחורה והלן צילומו:


הכישרון ואהבת האומנות והציור עובר במשפחתנו מדור לדור ואף סבא שלמה חובב ציור ואף אמי,שירלי ואחותי רומי מציירות ואוהבות עד מאד אומנות.